אילה אורי | לרזות בלי לסבול

הטלפון הזה מדורית הגיע  אליי אחרי פגישתנו הרביעית. שמעתי את קולה של דורית מלא התלהבות ושמחה, כמו ילדה שגילתה משהו חדש ומסקרן שלא הכירה.

בארבע הפגישות שעברנו ביחד בדקנו את הרבדים המניעים את התנהגות האכילה של דורית. הסתבר לי שברובד האמונות והמחשבות יש לנו הרבה על מה לעבוד. בכל פגישה עלו זיכרונות מלווים בעוד ועוד אמונות, שהניעו את דורית לאכול לאו דווקא מתוך רעב, אלא כדי לספק צרכים אחרים.

למשל, דורית נזכרה שבילדותה, הוריה העניקו לה המון תשומת לב בזמן האכילה, והיו מקריאים לה מדי יום סיפורים כדי שתאכל. כתוצאה מכך היא הכירה ספרי ילדים שלמים בע"פ, והייתה משלימה בשמחה שורות חסרות כאשר הוריה הקריאו בכוונה רק חלק מהטקסט. עד היום היא זוכרת את מבטי הגאווה בעיניהם, על בתם החכמה שגם גומרת הכל מהצלחת וגם לומדת כל כך בקלות.

הקשר הלא מודע הזה, שנוצר במוחה של דורית, בין אהבה לגאווה, לאכילה, לילדה טובה, גרם לה לסיים המון צלחות בחייה עד תומן, גם כאשר כמות האוכל שהונחה עליהן לא תאמה את הכמות שגופה הרגיש צורך בה, "כאילו משהו מבפנים לא נתן לי מנוח עד שסיימתי את כל הצלחת. כל כך קל להיות ילדה טובה, רק צריך לסיים את כל האוכל". אמרה לי בעצב בפגישה שבה הבינה את הקשר הזה. בחלקה השני של פגישה זו היא הסכימה שנבדוק ביחד דרכים להרגיש ולאשר לעצמה שהיא טובה גם לא דרך אוכל.

במהלך הפגישות הנוספות היא נזכרה במסרים נוספים שקשורים לאוכל שספגה מהוריה, לגבי זה שאסור לבזבז אוכל, ש"יש ילדים רעבים באפריקה", ראתה את הוריה שומרים כל שארית אוכל במקרר עד שנאכלה...

"כל פעם שרק חשבתי על לזרוק אוכל, התעוררו בי כאלה רגשות אשם, על כל הילדים הרעבים באפריקה שרעבים רק בגללי, שלא העזתי וסיימתי את כל האוכל. אז מה אם הרגשתי יותר מדי מלאה, העיקר שלא הייתי אשמה..." סיפרה לי. גם על רגשות האשם עבדנו, שחררנו את הקשר בין הכמות הנאכלת לבין ההרגשה, "החזרנו" את האמירות והמסרים לבעליהן האמיתיים, או שדורית פשוט הבינה שאפשר לפוגג את המסרים האלה כי אין בהם שום ערך אמיתי לחייה.

לכן הייתי כל כך מאושרת לקבל ממנה את הטלפון הזה. "ישבתי עם חברה בערב החג בבית קפה צפונבוני כזה", היא סיפרה לי. "לא הייתי ממש רעבה, אז הזמנתי קפה ועוגת מוס לימון. העוגה הגיעה במין סידור כזה על הצלחת, כך שהיתה חצויה לשניים. אכלתי את החלק הראשון די מהר כי העוגה היתה מאוד טעימה. את החצי השני השארתי בינתיים, כי הייתי עסוקה בשיחה עם החברה שלי, אחרי שלא נפגשנו הרבה זמן. מצאתי את עצמי מספרת לה על התהליך שאני עוברת איתך. פתאום שמעתי את עצמי מספרת לה בקול רם את המחשבות שלי: "למשל העוגה הזו, אני רואה אותה בזווית העין, יודעת שהיא שם, אני יודעת שהיא מאוד טעימה ואני יודעת שהיא עולה 32 שקלים. אכלתי חצי ממנה ועכשיו כשאני מקשיבה לגוף שלי אני לא מרגישה שום צורך לאכול עוד. אני יודעת שאם אוכל עוד זה יהיה רק מהסיבות הלא נכונות – בגלל הכסף, בגלל שזה טעים, בגלל שכבר הזמנתי".היא המשיכה, "פתאום הבנתי שזה פשוט מגוחך, שחבל לי על 16 שקלים, המחיר של חצי עוגה שלא אכלתי, מה זה לעומת אלפי השקלים שהוצאתי על כל מיני דיאטות בחיי. פתאום יכולתי להתבונן מהצד במחשבות האלה שמנהלות לי את החיים, ולא לפעול על פיהן, זו היתה הרגשת עוצמה וחופש שהמון המון זמן לא חוויתי. בהדרגה חצי העוגה גם די איבדה את המרקם שלה, והפכה למשהו נוזלי ולא מעורר תיאבון. הדבר שהייתי הכי גאה בו לאורך כל הפגישה, הוא שלא הייתי בלחץ שיפנו לנו את השולחן כדי שלא אוכל אותה. ידעתי שבכל רגע יש לי את הבחירה ועשיתי את הבחירה הנכונה עבורי".

כל כך שמחתי עבור דורית. מניסיוני אני יודעת שהשינוי הזה לא היה מקרי וגם לא חד פעמי. הוא "סנונית ראשונה" בשרשרת של חוויות מעצימות שעוד נכונו לה, ואולי זה המקרה הראשון שבו הכירה במודע, ברובד המחשבות, בכך שעשתה שינוי. כמטפלת, אני עוזרת למטופליי לחגוג את השינויים שהם משיגים ברבדים השונים, ובעיקר ברובד המחשבות וברובד ההתנהגות. חשוב שהמטופל יכיר במודע בשינוי שהתרחש על מנת שיוכל להשתמש בו כמשאב מחזק בהמשך הדרך, בידיעה שאפשרות הבחירה קיימת עבור כל אחד מאיתנו.

אמרתי לדורית ש"עשתה לי את היום", כך באמת הרגשתי. הסברתי לה שחשוב שתפרגן לעצמה על השינוי, שתבין שזה לא היה במקרה, אלא שזו חוויה שהיא חלק מרצף של חוויות חיוביות שכבר היו ועוד יהיו בנושא של איזון אכילת היתר שבה הגיעה לטפל.

הצעתי לה שתכתוב לעצמה מקרים כאלה, שתתעד מה הרגישה, מה חשבה ומה חוותה, כדי שתוכל לחזור וליהנות מחוויות אלה, וגם תוכל להבחין שהן מגיעות לעתים תכופות יותר, ובקלות רבה יותר ממה שאי פעם האמינה שאפשרי.

שתינו המתנו כבר לפגישה הבאה, שתאפשר לדורית להמשיך להתקדם בדרך שבה היא כבר משיגה הצלחות, הדרך שתאפשר לה לפרק עוד ועוד קשרים בלתי מודעים שהביאו אותה לאכילת יתר, ולחשוף בהדרגה עוד ועוד מדורית החדשה שכבר החלה להתגלות, דורית החופשייה ובעלת העוצמה, הרגישה לגופה ולתחושותיה ופועלת בהתאם להן.

סיפורים נוספים שעשויים לעניין אותך:

הסיפור של אהובה

הסיפור של יפעת- פגישה רביעית

הסיפור של יפעת - פגישה שישית

חזרה לתפריט סיפורי מטופלים