אילה אורי | לרזות בלי לסבול

לישון כדי לרזות

מה באמת גורם לנו להתעלם מאיתותי הגוף שלנו כאשר אנו עייפים, לדחות את שעת השינה ולנסות להישאר ערניים בעזרת אוכל? האם אכילה היא הדרך להפיג את העייפות? האם באמת יקרה משהו אם נלך לישון ולא נספיק לשלוח את סיכום הישיבה?

השעה עשר בערב, יש שיגידו עשר בלילה.... את יושבת מול המחשב בפינת העבודה, הילדים כבר במיטותיהם, בן זוגך נרדם מול הטלוויזיה, הכלב נח בפינתו... רק את עוד לא סיימת את משימות היום. את עוד צריכה להספיק לשלוח לכל הצוות שלך את סיכום הישיבה שהייתה בצהריים, ולא הספקת לסכם ולשלוח עד שיצאת מהמשרד. הרי מחר תהיי כל היום בפגישות מחוץ למשרד, ולא תספיקי לעשות זאת. אה, והבטחת לשלוח לגיסתך במייל תשובה לגבי התפריט למפגש המשפחתי בשבת...איזו עייפות....פתאום את נזכרת בכביסה שעדיין מחכה במכונה, צריך עוד לתלות אותה, ולהכין קופסת ירקות חתוכים למחר בבוקר, כדי לא לאכול שטויות בין הפגישות... הרעב מתחיל לנקר... עברו שעתיים מאז אכלת את ארוחת הערב. את חושבת על עוגיות השוקולד שבארון... אולי אם תאכלי אחת או שתיים, זה ייתן לך עוד חצי שעה של ערנות....האומנם?

מה הקשר בין עייפות יתר להשמנה?

קודם כל ברור לכולם שכאשר אנו ערים יותר שעות, יש לנו פשוט יותר זמן לאכול...אך מעבר לכך, הוכח חד משמעית שעייפות, בעיקר עייפות מתמדת ומתמשכת, גורמת להפרשת הורמונים המעוררים תיאבון. כמו כן הוכח שאנשים שישנו פחות שעות והיו יותר עייפים, אכלו יותר מאנשים שישנו מספיק שעות ולא סבלו מעייפות. באופן אינטואיטיבי, כשאנו רוצים להישאר ערניים, נפנה פעמים רבות לאכילה, כאילו אנחנו מבקשים ל"תדלק" את עצמנו. רק שהדלק במקרה של עייפות צריך להיות מנוחה ושינה ולא אוכל. בדרך כלל גם לא נעמוד בשעות קשות כאלה לחתוך לעצמנו סלט או להכין לעצמנו אוכל בריא אחר, אלא נפנה למזונות הזמינים, המתוקים, עתירי הפחמימות, אלה שגופנו מזהה אותם כמשביעים. התוצאה היא שאנו צורכים תוספת קלוריות מיותרת לחלוטין, שלא מספקת לנו את הערנות הדרושה, ולאחר מכן כמו במעגל קסמים, נתמלא בביקורת עצמית ובייאוש.

אבל באמת לא מספיקים הכל...

נכון, באמת לא מספיקים הכל. השאלה שצריכה להישאל היא מי קבע שצריך להספיק את הכל, מי קבע בכלל מה זה "הכל"... כאשר המדד לסיום היום הוא סיום המשימות שקבענו לעצמנו, הרי לרוב לא נסיים את כל המשימות גם אם לא נישן כל הלילה...לכן אולי צריך להתחיל לשנות קודם כל את המדדים, ולהתחיל להקשיב ולהיות רגישים לאיתותי גופנו. הויתור על המושלמות הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך לשינה מספקת ולהרזיה.

באופן מפתיע, או שאולי לא מפתיע, להימנעות משינה מספקת, בדיוק כמו להתנהגויות אחרות שאינן תומכות בנו, כמו אכילת יתר, יש פעמים רבות רקע ברבדים עמוקים יותר כמו רובד הרגשות (קשיים רגשיים) ורובד האמונות (אמונות מגבילות).

הקושי שלי במשך שנים היה להחליט על סיום היום וללכת לישון כאשר גופי אותת לי על עייפות. נהגתי להישאר ערה הרבה אחרי חצות, כדי לסיים משימות שונות הקשורות לבית ולעבודה. תחשבו אולי שכתוצאה מכך עמדתי בכל משימה אפשרית מבחינת לוחות הזמנים, שביתי היה מסודר ונקי לעילא ולעילא... אבל לא, מסתבר שעיסוק היתר בשעות הערב המאוחרות לא הניב את התוצאות המקוות, אולי בגלל שכאשר אנו עייפים הביצועים שלנו לא ממש יעילים, ולעומת זאת נהגתי להעביר את השעות הללו תוך כדי צפיה בטלוויזיה בליווי נשנושים, הייתי קמה בבוקר שלמחרת תמיד עייפה, סבלתי מתסכול וכעס על עצמי, ולמרות כל ניסיונותיי לרדת במשקל ו"להיות בסדר" במהלך היום, האכילה במהלך שעות הערב כנראה הכריעה את הכף לרעתי. 

באחד הטיפולים שעברתי, גיליתי להפתעתי שהקושי הרגשי שיצר אצלי את הדפוס של דחיית שעת השינה, התחיל אצלי בגיל מוקדם מאוד, וליווה אותי לתוך חיי הבוגרים מבלי שאהיה מודעת למה יצר אותו. הסתבר לי שהקושי שלי התחיל בעצם מהקושי הרגשי של פחד להיפרד מהוריי בלילה כשהייתי ילדה קטנה. התעוררו בי גם רגשות של כעס וקיפוח על כל שהוריי לא הקדישו מספיק זמן לטקס ההשכבה לישון כאשר הייתי ילדה ולא ייחסו לפרידה לפני השינה את החשיבות הראויה לדעתי. ידעתי, למרות שלא ממש יכולתי לזכור זאת, ממש, שבשנה וחצי הראשונות לחיי גדלתי בקיבוץ, ושם אכן חוויתי פרידה אמיתית מהוריי בכל לילה כאשר הוריי לקחו אותי לישון בבית התינוקות בקיבוץ.

כאשר פרקתי את הרגשות שהיו קשורים לזיכרונות מאותה תקופה, סלחתי להוריי על שלא היו ערניים לכך שצריך להקדיש זמן לפרידה בלילה ולעשות "טקס השכבה לישון", והבטתי לעצמי שבכל לילה אערוך לעצמי "טקס השכבה לישון" למרות שאני כבר בוגרת, הבעיה נפתרה.

כבר יומיים אחרי אותה פגישה משמעותית, שמחתי לגלות שבשני הלילות שחלפו הצלחתי להיכנס למיטתי כבר בעשר בערב, נהניתי מקריאת ספר לפני השינה, ישנתי מספיק שעות וקמתי למחרת רעננה ושמחה. השינוי הפך בקלות להרגל, ותוך זמן קצר, כיוון שהפחתתי את כמות האוכל והנשנושים בערב, גם ירדתי בקלות 5 ק"ג.

צעדים בדרך לשינה מספקת והרזיה ללא סבל ומאמץ:

  • ההכרה בכך שיש בעיה היא השלב הראשון – אם נפסיק לספר לעצמנו ש"רק היום" נשארנו ערים עד מאוחר, ונתחיל להכיר במציאות, אולי אפילו ע"י רישום שעת השינה בכל יום, נוכל גם להתחיל ליצור שינוי.
  • כאשר גופנו מתחיל לאותת לנו על עייפות, במקום להתעלם מהאיתות ולנסות "למשוך עוד", כדאי להודות לגופנו על האיתות הבריא ולהיענות לו.
  • ארגון סדר היום הוא אחד השינויים המשמעותיים שאנשים הסובלים מעייפות יתר צריכים להכניס לחייהם. בסדר היום החדש, שצריך להיות כתוב, יש לכתוב את שעת השינה המתוכננת ולהחליט שגם אם חורגים ממנה, החריגה לא תעלה על רבע שעה.
  • לזהות את הקשיים ברובד הרגשות העומדים מאחורי הצורך להספיק הכל או מאחורי דחיית שעת השינה, ולטפל בהם.
  • להקציב לעצמנו מספר משימות שבאמת נוכל לעמוד בו, לעודד את עצמנו כל הזמן על מה שאנו כן מספיקים ולהכיר באופן חיובי בהספקים ובמשימות שכן הצלחנו לעמוד בהם, על מנת להגביר את הרגשת הסיפוק וההערכה העצמית.

אם חוסר שינה ועייפות יתר הם בין הדברים שגורמים לך לאכילה מיותרת בערב ובלילה, הסדנה האינטרנטית המוקלטת להפסיק את האכילה בערב ובלילה עשויה לעזור לך! לפרטים על הסדנה הזו ולרכישה מיידית בתשלום מאובטח יש ללחוץ כאן.