אילה אורי | לרזות בלי לסבול

מי יכול לעמוד בפני בורקס חם וטרי?

אני מקווה שהכותרת של המאמר הזה לא גרמה לך 
לרוץ למצוא ולאכול בורקס עוד לפני שקראת אותו... 

האמת שהתלבטתי אם לעשות לך את זה, אם לכתוב
בכותרת את המילים "חם וטרי" ליד המילה בורקס, כי ברור
לי שהמילים האלה הן מה שבאמת עושה לנו את החשק,
אפילו יותר מאשר המאכל שעומד לפניהן, אבל גם ידעתי
שזה מה שיגרום לך להתחיל בכלל לקרוא את המאמר.. 

אני רוצה לספר לך איך עמדתי ב"פיתוי הבורקס" 
שהתנסיתי 
בו ממש לפני יומיים, כדי לעזור לך בפעם
הבאה
שהפיתוי הזה ינסה לפתות גם אותך:

ביום ששי בבוקר נסעתי עם בן זוגי לבקר בבסיס של בנו,
שנמצא עכשיו בקורס צבאי.

זה היה יום ביקור של משפחות חניכי הקורסים, שבו היו
הרצאות מעניינות, אחריהן היה סיור, ובסיום הסיור, כמיטב 
המסורת הישראלית, נפתח שולחן שכולו היה עמוס במאפים 
שונים - בורקס, רוגלך, גביניות, קרואסונים, עוגות ושתיה קלה.

נראה לי שהייתי בין היחידים שלא נגעו בכיבוד הזה, וזה לא היה לי קל בכלל. 
השעה כבר היתה בערך 11:30, היינו אחרי נסיעה ארוכה שיצאנו אליה בשעה מוקדמת, ואומנם לא הייתי מאוד רעבה כי לקחתי איתי לדרך ארוחת בוקר, אבל החשק לטעום, לנסות, להיות חלק מהקבוצה ולא להפסיד כלום, כל אלה עדיין היו שם ויצרו עבורי את הקושי.

נכון, יכולתי להגיד לעצמי "תאכלי רק אחד, לא נורא", או "תטעמי מכל דבר רק ביס אחד", אלה עצות שלעיתים אני מציעה לאנשים בעצמי. 
אבל יחד עם זאת אני גם מציעה לאנשים להתייחס אל הגוף שלהם כאל היכל או מקדש, ולהכניס לתוכו עד כמה שאפשר, כמו למקדש, רק אוכל ושתיה בעלי ערך גבוה, כאלה שיכבדו את הגוף ויוסיפו לו, ולא יגרעו ממנו שום דבר.

לכן לא רציתי להכניס לגוף שלי את הפחמימות הריקות האלה, שאני יודעת שלא יוסיפו לגוף שלי כלום, הן רק יכולות לגזול ממנו כל מיני מרכיבים חיוניים כמו ויטמינים ומינרלים.

אבל זה טעים...

נכון, לא מתווכחת על זה שזה טעים, אני רק רוצה לספר לך על
3 פטנטים שעזרו לי להתגבר על הידיעה שזה טעים ולא לאכול למרות זאת: 

1. חיברתי במחשבה לבורקסים או לעוגות מילים שלא יוצרות משיכה מגנטית, ואולי אפילו יוצרות דחייה, כי האמת היא שרוב הבורקסים שם לא היו ממש חמים וטריים. רוב האנשים לא הספיקו לקנות אותם עוד באותו בוקר וקנו אותם ביום שלפני.

מספיק שנחשוב על בורקס כ"קר ושמנוני" וכבר רמת המשיכה שלנו אליו פוחתת בהמון, נכון?
אני מתערבת שאם הייתי כותבת את המילים האלה בכותרת המאמר, אולי אפילו לא הרבה אנשים היו פותחים אותו בכלל...

2. לא אמרתי לעצמי "אסור לך לאכול" או "תתאפקי" כי אלה מילים שמיד מעוררות אצלי התנגדות ורצון לעשות "דווקא". כן, כמו ילדה קטנה...
לכן אני אומרת לעצמי כל הזמן "מותר לך! מה את בוחרת לעשות ברגע הזה?" וכל רגע שבו לא בחרתי לאכול בורקס או קרואסון הוא רווח נקי.
כך עובר רגע ועוד רגע, עד שהפיתוי נגמר, כי הרי הוא לא נמצא מול העיניים והאף שלנו לנצח.


3. הבטחתי לעצמי משהו טעים ומהנה אחר:
קבענו מראש שאחרי הביקור נלך לשבת בבית קפה במקום כיפי, כך שידעתי ששווה לי לחכות לחוויה הרבה יותר נעימה של לשבת בבית קפה מקסים בשמש החורפית הנעימה ולאכול משהו שהוא גם טעים וגם בריא.
ואכן כך היה, אחרי הביקור בבסיס, שנמצא בחיפה, נסענו לרחוב יפהפה שנקרא "המושבה הגרמנית" (למי שלא מכיר, שווה לנסוע לחיפה עבורו), ישבנו בבית קפה מקסים בשמש החורפית הנעימה בדיוק כמו שדמיינתי, אכלתי חציל בלאדי (על האש) עם טחינה וצנוברים ושתיתי קפה ונהניתי מאוד!!! ממליצה גם לך :)

ולמי שכן אכל בורקס, עוגה או כל מאפה אחר ועכשיו מרגיש רגשות אשם ומכה על חטא, ובעיקר אם אכלת בורקס כי נראה לך שכבר שברת את כל הכלים והכללים ואין טעם לשמור, אני מפנה אותך למאמר שיכול לעזור לך, שכתבתי והתפרסם בבלוג של ניר הדס "מישהו לרזות איתו". 
המאמר נקרא אכלתי בורקס כי מה זה משנה, כבר ממילא שברתי את הדיאטה... ואפשר לקרוא אותו בלחיצה על שם המאמר.