אילה אורי | לרזות בלי לסבול

עוצמתה המפתיעה והמדהימה של החמלה על ירידה במשקל

מאמר זה הוא תרגום של מאמר שמאוד התחברתי אליו ומאוד משקף עבורי את מה שאני מאמינה בו, והוא מאשש באופן מדעי את חשיבותה של החמלה והסליחה העצמיות לירידה במשקל.

המאמר הוא מתוך אתר שנקרא SONIMA, אתר המייצג קהילה שעניינה אורח חיים בריא וצמיחה מתוך שמחה, אהבה ומודעות.

את האתר הזה והקהילה הזו הקימו שתי נשים יפות, אמיצות, נחושות ומחוייבות לעצמן ולעזרה לאחרים, ששמן סוניה (ג'ונס) וסלימה (ראפין), כך ששם האירגון שלהן למעשה מורכב מצירוף שמותיהן.

המאמר נכתב ע"י מייק ראסל, שהוא דוקטור לתזונה ובעל תואר בביוכימיה.

(הערה: על מנת לגלול את העמוד למטה יש ללחוץ על החץ הלבן התחתון משמאל לטקסט)


הנה לפניך תרגום המאמר:

בכל פעם שאני יושב עם לקוח או לקוחה שמעוניינים לרדת במשקל, אני תמיד אומר להם שמטרתי איננה שירדו במשקל כמה שיותר מהר, אלא שירדו במשקל, ולעולם לא יצטרכו לרדת שוב את אותו המשקל.

גישה זו הובילה אותי לגילוי תבנית חדשה לירידה במשקל, שאינה קשורה לקלוריות או לפחמימות שאנו אוכלים, אלא לאיך שאנחנו מרגישים ומתייחסים לעצמנו בהקשר לאוכל.

אני רוצה לחלוק איתכם חלק מהגישה הזו, כדי להסביר את חשיבותה של חמלה-עצמית להצלחת הירידה במשקל לטווח ארוך.

פרדוקס ההגבלה וההימנעות

עשרות שנים של מחקר בתחום הפסיכולוגיה של התנהגויות האכילה, הראו שככל שאנו מנסים לשלוט יותר בקשיחות באכילה שלנו, יש יותר סיכוי שדווקא נאבד את השליטה כאשר נתמודד עם רגשות בלתי נעימים, בעיקר כאשר רגשות אלה מתעוררים לאחר שבירת הדיאטה.

אני קורא לזה פרדוקס ההגבלה, בגלל שככל שאנו עובדים קשה ובאופן אגרסיבי יותר לשלוט
בצורה מושלמת בדיאטה ובדפוסי האכילה שלנו, קל לנו יותר "ליפול מהעגלה" כשהדברים לא קורים כפי שתכננו.

מדוע אכילה של גלידה קטנה גורמת לך לאכול את כל החבילה?

כנראה ש"הירידה" על החבילה השלמה היא מנגנון הגנה. ע"י אכילה מיותרת והתמקדות באוכל, אנחנו למעשה מגנים על עצמנו בפני הדיבור- העצמי השלילי בקשר לכך שאיננו מצליחים לדבוק בתוכניותינו ובמטרות ארוכות הטווח שלנו.

חוקרים מכנים את זה "היצרות מחשבתית". העונג שבפעולה של אכילת עוד גלידה היא רק הדרך של המוח להתמקד בדבר קטן בעוד שהוא מתעלם מהרגשות השליליים הקשורים לשבירת הדיאטה.

אפקט זה אינו מוגבל רק לאוכל.
במחקרו על שליטה עצמית, מארק מוראבן, פרו' חבר במחלקה לפסיכולוגיה באונ' אולבני, הבחין בתהליך מחשבה דומה אצל אנשים עם תלות באלכוהול: "אני מרגיש/ה רע לגבי כמה ששתיתי, אז אשתה עוד כדי להתמודד עם הרגשות האלה".

תיעוב עצמי ונשנושים

למרבה המזל מחקרים מראים שהתנהגויות אלה אינן גורל שנכפה עלינו.
באוניברסיטת Wake Forest, חוקרים גייסו קבוצת נשים בוגרות קולג' ומודעות למשקל הגוף ולתזונה שלהן, להשתתפות בניסוי שכביכול נועד לדירוג טעמי סוכריות.

לפני מבחן הטעימה הרשמי המשתתפות הובאו לחדר שבו הן צפו בסרט קצר, שבכוונה תוכנן להיות מאוד משעמם, תוך כדי ההמתנה לתורן.
כמו כן נתנו להן סופגניה עם שוקולד או עם זיגוג סוכר, וכוס מים.

ואז קרה הקסם...

לאחר שאכלו את הסופגניה ושתו את המים, מחצית מהנשים במחקר קיבלו מסר של חמלה-עצמית מהחוקרים. החוקרים אמרו להן:

....מספר אנשים אמרו לי שהם מרגישים רע לגבי אכילת סופגניות במחקר הזה, אז אני מקווה שלא תהיי קשה עם עצמך. כל אחד אוכל לפעמים באופן לא בריא, וכולם במחקר הזה אוכלים את הדברים האלה, כך שלא נראה לי שיש סיבה להרגיש רע לגבי זה. כמות קטנה כזו של אוכל לא משנה בכל מקרה...

אחרי ששמעו את המסר הזה על חמלה-עצמית וסליחה-עצמית, משתתפות המחקר התחילו את מבחן הטעימה, שכלל אכילת כמות רבה ככל האפשר של סוכריות מ-3 קערות שונות ודירוג הסוכריות.
 
הנשים שקיבלו את המסר של חמלה-עצמית מהחוקרים, אכלו בערך פי 2.5 פחות סוכריות במהלך מבחן הטעימה בהשוואה לאלה שלא קיבלו את המסר של חמלה עצמית.

רשימת חמלה-עצמית

איך אפשר לתת לעצמך יתור חמלה לאחר שאיבדת שליטה על האכילה?
הנה רשימה פשוטה שבה משמשים חוקרי  Wake Forest:

  1. היו טובים לעצמכם: אל תהיו קשים עם עצמכם. אכילה מיותרת של משהו שלא תכננתם לאכול אינה משקפת את איכותכם כבני אדם.

  2. התבוננות מודעת: היו ברגע. הכירו ברגשותיכם, אל תברחו מהם ואל תנסו להתעלם מהם דרך התנהגות מסויימת. פשוט חוו אותם והבחינו בהם.

  3. אנושיות פשוטה: זיכרו שכל אחד אוכל מזונות בעלי ערך קלורי גבוה, זה חלק מהחוויה האנושית. אם תהיו חומלים יותר לעצמכם, זה יעזזור להפחית מקרים רבים של אכילת-יתר, שגורמת לעלייה מתסכלת במשקל.

    כדי שההצלחה שלכם תאריך ימים, אל תתעסקו בקלוריות, אלא היו טובים לעצמכם!

 

ואני מוסיפה – אמן! :-) 


[הקישור למאמר המקורי:

 http://www.sonima.com/live-fresh/compassion-weight-loss/]